הרשמה

דבלין

דבלין היא עיר קטנה שמדברת עם זרים כדבר מובן מאליו.

הרשמה
Photo: Gordon Leggett / CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons

דבלין

הנכס הגדול של דבלין אינו האדריכלות שלה, שהיא נאה אך צנועה, ולא גודלה, שהוא קטן עבור עיר בירה. זו השיחה. חיי החברה האיריים בנויים על דיבור — על הציפייה שידברו עם זר שעומד ליד הבר, ששאלה תקבל תשובה ארוכה פי שלושה ממה שנדרש, ושלהיות מצחיק זו חובה חברתית ולא בונוס. עבור מבקר שמטייל לבדו זה משנה הכול. אין עיר בירה אירופית אחרת שבה כניסה לפאב לבד פחות צפויה להשאיר אותך לבד. מעבר לכך, דבלין היא עיר ג'ורג'יאנית קומפקטית על נהר, עם הרים בגבה והים האירי על מפתן דלתה, שנבנתה מחדש פעמיים בתוך שלושים שנה בזכות פריחה טכנולוגית שהביאה עובדים מכל מקום והפכה אותה לצעירה, יקרה ובינלאומית הרבה יותר ממה שהמוניטין שלה מרמז. גם הספרות אינה המצאה שיווקית — ארבעה זוכי פרס נובל מעיר בגודל כזה, והפאבים שבהם שתו עדיין מוזגים.

מקומות לביקור

טריניטי קולג' וספר קלס

קמפוס מוקף חומה של אבני ריצוף ומדשאות בדיוק במרכז העיר, שנוסד ב-1592 ועודנו אוניברסיטה פעילה. ספר קלס, כתב בשורות מאויר מהמאה התשיעית, מוצג עמוד אחד בכל פעם, וספריית החדר הארוך שמעליו — מאתיים אלף ספרים תחת תקרת אלון קמרונית — היא הסיבה שרוב האנשים זוכרים את הביקור. הזמינו מראש כרטיס לשעה מוגדרת באינטרנט. השטח עצמו פתוח להליכה ללא תשלום והוא הדרך המהירה ביותר להבין כמה קטן וכמה ירוק מרכז דבלין באמת.

הליברטיז

החלק העתיק ביותר של דבלין מחוץ לחומות ימי הביניים, וזה שמשתנה הכי מהר. כאן נמצאים קתדרלת פטריק הקדוש, כנסיית המשיח, Guinness Storehouse ותריסר מזקקות חדשות שמחיות תעשיית ויסקי שכמעט מתה. כאן גם נמצאת הקהילה הפועלית ההדוקה ביותר ששרדה בעיר, עם המבטא שלה והשוק שלה ברחוב מית'. הסתובבו בה אחר הצהריים בין הקתדרלות, ושתו בפאב שעומד שם מאתיים שנה ולא במרכז המבקרים.

סטוניבאטר וסמית'פילד

מצפון לנהר, רשת של בתי טוריים נמוכים שהפכה לשכונה המהנה ביותר בעיר לבלות בה ערב — בתי קפה עצמאיים, מסעדות קטנות ופאבים ישנים שמעולם לא השתנו. הכיכר המרוצפת של סמית'פילד עדיין מארחת יריד סוסים פעמיים בשנה, ביום ראשון הראשון של מרץ ושל ספטמבר, אירוע כאוטי, מקומי לחלוטין ושונה מכל דבר אחר בעיר בירה אירופית. מזקקת Jameson ובית קולנוע עם בר מצוין נמצאים שניהם כאן. זה חמש עשרה דקות הליכה מרחוב או'קונל ומרגיש כמו עולם אחר.

המוזיאון הלאומי והכיכרות הג'ורג'יאניות

האוספים הלאומיים של אירלנד הם ללא תשלום, וזה משנה את אופן השימוש בהם: נכנסים לשעה ולא ליום. אגף הארכאולוגיה ברחוב קילדייר מחזיק את גופות הביצה ואת זהב תקופת הברזל, והוא יוצא דופן באמת. סביבו שוכנות הכיכרות הג'ורג'יאניות — מריון, פיצוויליאם וסנט סטיבנס גרין — עם הדלתות המפורסמות שלהן, המעקות והגנים הפרטיים. בכיכר מריון מוצגת בכל יום ראשון תערוכת אמנות חופשית תחת כיפת השמיים לאורך המעקות, ויש בה פסל של אוסקר ויילד משתרע על סלע.

הות' וה-DART של החוף

רכבת הפרברים נוסעת לאורך קצה הים בשני הכיוונים, ובמחיר כרטיס רגיל מגיעים להות' בתוך שלושים דקות — נמל דייגים עם כלבי ים במים, מסלול צוקים של כשעתיים עם כל המפרץ מתחת, ופירות ים במזח. בכיוון השני, לדן לירה יש מזח באורך מייל שכל דרום העיר מטייל עליו ביום ראשון, ולקיליני יש חוף. תושבי דבלין מתייחסים למקומות האלה כאל חלק מהעיר ולא כאל טיולים מחוצה לה.

פארק פיניקס

שבע מאות הקטרים, פי שניים מסנטרל פארק, עם עדר של איילי יער שחי שם מאז המאה השבע עשרה ויעמוד כמה מטרים ממך. בפארק נמצאים מעון הנשיא, גן החיות, בית תה ויקטוריאני ושדרות ארוכות של עצי טיליה. שכרו אופניים בכניסת רחוב פארקגייט וחצו אותו מקצה לקצה, או עלו אל הצלב האפיפיורי ואל מצודת הנשק לנוף חזרה על העיר. ביום ראשון יפה, חצי מדבלין נמצא בו.

איפה לצאת

הפאב, ואיך הוא באמת עובד

פאב בדבלין הוא מרחב חברתי שבמקרה מוכר משקאות, ולא מקום שתייה. מזמינים בבר, משלמים על כל סבב, וקונים לכל החבורה כשמגיע תורכם — שיטת הסבבים נלקחת ברצינות ואי־עמידה בתור שלכם נרשמת. שיחה עם זרים ליד הבר היא דבר רגיל ולפתוח בה אינו חודרני. פינט של stout צריך שתי דקות כדי לשקוע ולהימזג, ומי שמזרז אותו מסגיר את עצמו. הטובים הם ישנים ופשוטים: Long Hall, Kehoe's, Grogan's, וה-Gravediggers בגלסנווין.

מפגשי מוזיקה מסורתית

סשן אינו הופעה. נגנים יושבים במעגל בפינת הפאב, מנגנים זה לזה, והחדר מקשיב או לא. אין במה, אין הגברה, אין רשימת שירים ובדרך כלל אין תשלום. Cobblestone בסמית'פילד הוא הטוב בעיר ולוקח את המוזיקה שלו ברצינות מספקת כדי לבקש שקט; Hughes's והסשן של Devitt's אותנטיים אף הם. רובם מתחילים סביב תשע. קנו משקה, שבו במרחק שמיעה, ואל תדברו מעל המנגינות האיטיות.

טמפל בר, ומה לעשות במקומו

הרובע המרוצף שלגדת הנהר הוא המקום שאליו שולחים כל מבקר ושבו שום דבלינאי אינו שותה — הפינטים עולים כמעט כפול והקהל כולו תיירים. שווה לעבור בו פעם אחת בשביל המראה, לאור יום. באותו כסף ולערב טוב בהרבה, עברו לרחובות דרום העיר סביב רחוב ג'ורג' ורחוב קמדן, או צאו צפונה לסטוניבאטר. כלל האצבע פשוט: אם עומד בחוץ אדם בכובע ירוק שמנגן בכינור, המשיכו ללכת.

רחוב קמדן והברים המאוחרים

הרצועה היורדת דרומה ממרכז העיר היא המקום שאליו דבלין של שנות העשרים והשלושים לחייה באמת הולכת — רצף צפוף של ברים, מועדונים קטנים, אוכל לילי וגני בירה, שוקק כל לילה מיום חמישי. הוא לא מתיימר ורועש, התורים קצרים, והוא נשאר חי עד שתיים או שלוש בסופי שבוע. Bernard Shaw ו-Whelan's מעגנים אותו; Whelan's הוא מועדון המוזיקה הקטן הטוב בעיר כבר שלושים שנה ומזמין הופעה כמעט מדי ערב.

תיאטרון וקומדיה

דבלין מקיימת כמות יוצאת דופן של תיאטרון עבור עיר של מיליון וחצי. ה-Abbey, שנוסד בידי ייטס וליידי גרגורי, הוא התיאטרון הלאומי; ה-Gate מעלה את הקלאסיקות; Project Arts Centre לוקח את הסיכונים. הכרטיסים זולים במונחים לונדוניים ולעיתים קרובות זמינים באותו יום. קומדיה קלה עוד יותר — חדרים קטנים מעל פאבים מקיימים ערבי חומר חדש ברוב ערבי השבוע בכמה אירו, ומהקהל מצופה להחזיר באותו מטבע.

דברים לעשות

לכו במסלול הצוקים של הות'

שלושים דקות ב-DART, ואז לולאה של שישה או שמונה קילומטרים סביב הכף כשהים מצד אחד ושיחי אולקס מהצד השני, מגדלור, ומפרץ דבלין פרוש מאחוריכם. זה לוקח כשעתיים וחצי בקצב נוח ואינו דורש יותר מנעליים סבירות ושכבה אטומה לרוח, כי הרוח קבועה. סיימו בנמל בדג וצ'יפס על המזח, וחזרו ברכבת כשהאור הולך.

שתו איפה שהסופרים שתו

ההיסטוריה הספרותית של דבלין עדיין עומדת ועדיין מגישה. Davy Byrnes ברחוב דיוק הוא המקום שבו ליאופולד בלום אוכל את כריך הגורגונזולה שלו ביוליסס, והם ימכרו לכם בדיוק את אותו הדבר. McDaid's, Palace Bar ו-Neary's היו המקומות שבהם בהאן, קוואנה ופלאן או'בריאן בילו את אחר הצהריים שלהם. הגרסה העצמאית עולה מחיר פינט בכל אחד ועובדת טוב יותר מהסיור המאורגן, אם כי ה-Literary Pub Crawl עם שחקנים באמת טוב אם בא לכם מודרך.

לכו למשחק hurling או כדורגל גאלי בקרוק פארק

ענפי הספורט הלאומיים של אירלנד הם חובבניים, מבוססי מחוזות ועזים, וה-hurling בפרט הוא משחק המגרש המהיר בעולם. קרוק פארק מכיל שמונים ושניים אלף איש והוא חמש עשרה דקות הליכה מרחוב או'קונל. משחקי האליפות נמשכים לאורך הקיץ וקל להשיג כרטיסים לכל המשחקים חוץ מהגמרים. לאיש לא יפריע שאינכם יודעים דבר; מישהו בשורה שמאחור יסביר לכם את החוקים בין אם תשאלו ובין אם לא, וזו כל הסיבה ללכת.

סעו ב-DART דרומה ביום ראשון

דן לירה לדאלקי ולקיליני היא השעה היפה ביותר בדבלין ביום בהיר. טיילו על המזח המזרחי יחד עם כולם, אכלו גלידה של Teddy's כי ככה עושים, המשיכו לכפר דאלקי לפינט, ועלו לגבעת קיליני לנוף שאנשים משווים למפרץ נאפולי בהגזמה קלה בלבד. זה עולה כמחיר שני כרטיסי רכבת ולוקח חצי יום.

שחו בפורטי פוט

מקום רחצה סלעי בים בסנדיקוב, שנמצא בשימוש רצוף מאתיים וחמישים שנה ופתוח כל השנה לכל מי שמגיע. בבוקר חג המולד מאות עושים זאת. המים הם בסביבות ארבע עשרה מעלות בקיץ ושמונה בחורף, יש מדרגות וסולם, והקבועים הם בני שבעים ולא מתרשמים מההיסוס שלכם. הביאו מגבת ומשהו חם לאחר כך. זה חמש דקות מה-DART וזה בחינם.

מקומות מושלמים לדייט ראשון

מידע שימושי

העונה הטובה ביותר

מאי, יוני וספטמבר הם החודשים הטובים ביותר — אור יום ארוך, טמפרטורות נוחות והכי מעט גשם, אם כי דבלין יבשה יותר מהמוניטין שלה ופשוט מקבלת ממטרים ולא מבולים. אמצע הקיץ נותן לכם אור עד אחת עשרה בלילה, וזה משנה את כל אופיו של הערב. יולי ואוגוסט הם העמוסים והיקרים ביותר. החורף חשוך ואפור יותר מאשר קר, לעיתים רחוקות יורד מתחת לאפס, ודצמבר נעים בזכות האורות והפאבים. בכל עונה, הביאו שכבה אטומה למים וקבלו שארבעה סוגי מזג אוויר באחר צהריים אחד הם דבר רגיל.

התניידות

מרכז העיר קטן מספיק כדי שהליכה תכסה את רובו — עשרים וחמש דקות מטריניטי ל-Guinness Storehouse. לחשמלית ה-Luas יש שני קווים, ה-DART נוסעת לאורך החוף, והאוטובוסים ממלאים את כל השאר; ה-Leap Card מכסה את שלושתם בהנחה משמעותית וניתן לקנות אותו בכל חנות עיתונים. אין רכבת תחתית. Dublin Bus תכוף אך עלול להיות איטי בפקקים. לשדה התעופה יוצאים אוטובוסים ישירים כל עשר דקות, כשלושים דקות למרכז. המוניות עובדות עם מונה, זמינות בשפע ומחירן סביר; השתמשו באפליקציית FreeNow.

שפה והיכרויות

אנגלית היא השפה, עם אירית על כל תמרור ונלמדת בכל בית ספר אף שכמעט אינה מדוברת בדבלין. המבטא מהיר והניב צפוף — grand פירושו בסדר, deadly פירושו מצוין, ו-what's the story הוא ברכת שלום. הכללים החברתיים שחשובים נוגעים לדיבור: שתיקה ממולאת, הצטנעות עצמית היא ציפייה, ותשובה לשאלה בבדיחה אינה התחמקות. זרים מדברים זה עם זה בחנויות, בתורים ובפאבים כדבר שבשגרה. לקנות את הסבב שלכם בזמן הוא כלל הנימוס האחד שכדאי ללמוד היטב.

איפה נפגשים מטיילים ותושבי חוץ

מעסיקי הטכנולוגיה באזור הדוקלנדס הביאו כוח עבודה בינלאומי גדול מאוד, מרוכז סביב גרנד קנאל דוק, פורטובלו ורתמיינס, שלכולם יש בתי הקפה וחדרי הכושר שמתאימים לכך. סטודנטים ממלאים את רתמיינס ורנלאה. רחוב קמדן ורחוב ג'ורג' הם המקום שבו כולם מתערבבים בלילה, וסטוניבאטר הוא המקום שאליו אנשים עוברים ברגע שהם מכירים את העיר. תרבות המפגשים כאן חזקה במיוחד — חילופי שפה, מועדוני ריצה לאורך התעלה, קבוצות הליכה שיוצאות להרי ויקלו בסופי שבוע וקבוצות שחייה בים כל השנה.

שאלות נפוצות

האם דבלין היא עיר טובה לביקור לבד?

היא מהטובות באירופה. הפאב הוא חדר שנבנה לשיחה, הזמנה בבר מציבה אתכם בין אנשים ולא ליד שולחן לבדכם, והמנהג החברתי האירי רואה בדיבור עם זר דבר רגיל ולא חודרני. העיר גם קטנה, בטוחה ונוחה להליכה, כך שערב בחוץ אינו דורש תכנון. מטיילים סולו מדווחים דרך קבע שהיה להם קשה יותר להיות לבד מאשר להכיר אנשים.

האם זה באמת כל כך יקר?

כן, במיוחד הלינה, שהיא התמורה הגרועה ביותר לכסף במערב אירופה בגלל מחסור דיור אמיתי. פינט עולה שישה עד שמונה אירו בעיר ויותר מזה בטמפל בר. מנגד, המוזיאונים הלאומיים והגלריה הלאומית הם ללא תשלום, הפארקים וטיולי החוף אינם עולים דבר, ה-DART זולה, וארוחת צהריים טובה היא במחיר סביר. הזמינו מיטות מוקדם והתייחסו למחירי המלונות כאל המשתנה העיקרי בתקציב שלכם.

האם כדאי ללכת לטמפל בר?

עברו בו פעם אחת לאור יום כדי לראות את אבני הריצוף והחזיתות הצבועות, ואז שתו במקום אחר. המחירים גבוהים בערך כפול מהממוצע העירוני והקהל כמעט כולו מבקרים, כלומר תכירו תיירים אחרים ולא דבלינאים. עשר דקות הליכה לכל כיוון — רחוב ג'ורג', רחוב קמדן, סטוניבאטר, רחוב קייפל — מביאות אתכם לפאבים טובים יותר במחירים רגילים.

לכמה גשם לצפות?

פחות ממה שסיפרו לכם, אבל פרוס על יותר ימים. דבלין מקבלת כשני שלישים מכמות המשקעים השנתית של גולוויי ופחות מרומא, אם כי הוא מגיע כממטרים קלים ותכופים ולא כסופות. התשובה המעשית היא מעיל גשם קל עם ברדס ולא מטרייה, שהרוח תשמיד, וההבנה שבוקר בהיר אינו מנבא את אחר הצהריים.

האם בטוח בלילה?

בדרך כלל כן, עם הזהירות הרגילה. מרכז העיר שוקק ומאובטח היטב, ופשיעה אלימה נגד מבקרים היא נדירה. שכרות בשעה מאוחרת סביב רחוב או'קונל והרציפים הצפוניים אחרי שעת הסגירה עלולה להיות לא נעימה יותר מאשר מסוכנת, ויש שימוש גלוי בסמים ברחוב בחלקים מהעיר הפנימית הצפונית. מוניות זמינות בשפע וזולות מספיק כך שאין סיבה ללכת ברגל דרך ארוכה הביתה לבד.

איפה כדאי להתאכסן?

פורטובלו ואזור רחוב קמדן לביקור ראשון — מרכזיים, נוחים להליכה, מלאים במקומות לאכול ולשתות ושקטים יותר בלילה מהליבה. סטוניבאטר וסמית'פילד לתמורה טובה יותר ולאופי מקומי יותר, עשר דקות הליכה מעבר לנהר. הדוקלנדס מודרני ונוח אך חסר חיים בערב. הימנעו מהזמנת האפשרות הזולה ביותר סביב הקצה העליון של רחוב או'קונל בלי לקרוא ביקורות עדכניות בעיון.

הכירו מישהו בדבלין

הרשמה

יעדים נוספים

פטאיה ליסבון ברצלונה פוקט אמסטרדם ברלין פראג מנילה